החלטה בתיק בש"א 31267/06

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבה לגרש את המבקש 1 מישראל עד להכרעה בערעור המנהלי שהוגש, על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "ביה"ד למשמורת") מיום 22/5/06 שדחה את בקשת המבקש 1 להורות על שחרורו ממשמורת.

            עפ"י הבקשה, המבקשים הם בעל ואשה ולהם בת משותפת קטינה בת 5 שנולדה בישראל.

            לטענת המבקשים, למיטב ידיעת המבקשת 2 סבתה מצד אביה היתה יהודיה כשהם מנסים להסדיר את מעמדן של המבקשת 2 והבת בישראל, להסדרת מעמדם עקב לידת הבת בישראל ואם תאושר הבקשה להסדרת מעמדן של האשה והבת תיסלל גם הדרך להסדרת מעמדו של המבקש 1 אביה של הקטינה, שלאחר שתינתן החלטה בעניינן יוכל לפנות לביהמ"ש המוסמך להסדרת מעמדו כאביה של הקטינה.

            לטענת המבקשים אין להרחיק את המבקש 1 מהארץ משיקולים של טובת הקטינה והקושי שהדבר יגרום למשפחה.

            לטענת המבקשים, המבקש 1 לא נמצא בישראל תחת זהות שאולה ולא ידע כי בדרכונו אשרת עבודה מזוייפת.

            לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה מאחר ומדובר באדם אשר הורחק בעבר על פי צו הרחקה ואשר צו הרחקה תלוי ועומד כנגדו כשהמבקש הורחק מישראל ונכנס בזהות בדויה ואף רכש אשרה מזוייפת, תוך העלמת עובדות מביהמ"ש.

            לטענת המשיבה, מדובר בצו הרחקה שהוצא כדין כנגד המבקש שלא נתקף בעתירה המנהלית כך שלמבקש אין זכות חוקית לשהות בישראל.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה לצו ביניים וזאת מן הנימוקים כלדקמן:

א.         המבקש נכנס לארץ בשם גרגורי שטרב ביום 17/7/97 באשרת תייר לשבועיים, נעצר ביום 25/7/04 בגין שהיה בלתי חוקית, טען שנכנס לישראל במטרה להשתקע, כשכעבור שנה הגיעה אשתו ויש להם ילדה קטנה.

כנגד המבקש הוצא צו הרחקה וצו משמורת כשביה"ד למשמורת התרשם שאין למבקש כוונה אמיתית לצאת מן הארץ, לא שחררו בערבות כך שהעותר הורחק מן הארץ ביום 9/8/04 (נספחים א' 1, א' 2, א' 3 לתגובת המשיבה לבקשה).

            ביום 21/5/06 נעצר המבקש שוב כאשר הוא נשא דרכון בשם מיכאל ליברישון באשרת תייר לשמונה ימים עד 12/7/05 כשבדרכונו נמצאה אשרת עבודה ב/1 מזוייפת.

המבקש הודה כי נכנס לישראל בזהות שאולה ומזוייפת שכן ידע כי לא יוכל להיכנס לארץ בדרכונו הישן מאחר והורחק מישראל מספר חודשים קודם לכן, כשהוא סיפר ששילם עבור האשרה המזוייפת 500 דולר ולפיכך הוצא כנגד צו הרחקה ומשמורת. (נספחים ב' 1, ב' 2, ב' 3 לתשובת המשיבה לבקשה).

ב.         בנסיבות אלו, שבהן קיים צו הרחקה תקף, ובהתחשב בכך שמדובר במבקש שנכנס לישראל בזהות בדויה השונה מהזהות שבה נכנס בעבר ועם אשרת עבודה מזוייפת וזאת בזמן שהוא יודע שהורחק רק חודשים ספורים קודם לכן מהארץ והוא יודע על איסור כניסתו לארץ, לא נפל פגם בהחלטת ביה"ד למשמורת.

            ביה"ד למשמורת בחן את גירסת המבקש שהודה שנכנס בזהות שאולה כי ידע שלא יוכל להיכנס בדרכונו הישן לאחר שהורחק מן הארץ וזאת כדי להיות עם אשתו ובתו, ואת דבריו שלא ידע שאשרת העבודה מזוייפת ולא קיבל את הסבריו, כשהמבקש עצמו הבין שנכנס במרמה לארץ, והחלטתו של ביה"ד למשמורת בנסיבות אלו היא לכאורה החלטה סבירה.

ג.          כל זאת, בזמן שהמבקש לא הגיש אף בקשה לקבלת מעמד והוא ממתין לטענתו להחלטה בבקשה של אשתו ובתו, כשגם בזמן שנעצר והורחק מן הארץ ב-2004 טען שהוא מעוניין להשאר בארץ עם אשתו ובתו ולקבל מעמד. מעבר לכך שגם לא הוכח שבת זוגתו יהודיה ושהוא אבי הקטינה.

ד.         מן הראוי שהמבקש שהורחק בעבר מן הארץ ולמרות זאת ניסה להיכנס בזהות בדויה ואשרת עבודה מזוייפת ב"דלת האחורית" ייכנס לארץ "בדלת הראשית" וזאת במידה ובעתיד יוכל להיכנס בצורה חוקית לארץ, אם יוסדר מעמד האשה והבת שהוא טוען להיותו אביה (ראו לגבי יציאה מן הארץ עקב ה"חטא הקדמון" של כניסה בזהות בדויה למרות נישואים אח"כ, בג"צ 4002/05 משיעל ואח' נ' מד"י, תקדין עליון 2005 (2) 3578).

3.         מטעם זה נראה לכאורה כי אין עילה להתערב בתוקפו של צו ההרחקה ובשל סיכוייה הנמוכים של העתירה, אני דוחה את הבקשה למתן צו ביניים.

            המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום כ"ה בסיון, תשס"ו (21 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.